בטון עשב בע"מ נ' אבו סאלח ריאד מוחמד

פסק דין

1.התובעת הגישה נגד הנתבע תביעה כספית בסדר דין מקוצר על סך של 26,843 ₪ מקור החוב אינו שנוי במחלוקת, התובעת סיפקה לנתבע שירותים שונים והנתבע נותר חייב לתובעת סך של 23,923 ₪ נכון 31/12/04.

2.הנתבע טוען בבקשת הרשות להתגונן, המשמשת ככתב הגנה, כי חוב זה מקוזז כנגד חובות התובעת כלפיו. בבקשת הרשות להתגונן טען למספר קיזוזים, אולם בישיבת ההוכחות ובסכומים נטען לקיזוז אחד שעניינו שיק של התובעת על סך 50,000 ₪ זמן פרעון 30/8/04 (להלן: "השיק").

דומה כי לא בכדי נסוג הנתבע מטענותיו האחרות וזאת נוכח האמור בסעיף 6 להחלטת כב' הרשמת (כתואר דאז) לובנה שלאטה חלאילה מיום 22/6/2008 המפנה לכך כי הסך הנטען של 6,687 ₪ נכלל כקיזוז בכרטסת התובעת.

3.נותר אם כן לדון בטענה שעניינה השיק. אין מחלוקת כי הנתבע אוחז בשיק על הסכום הנ"ל, משוך על ידי התובעת, אשר נמסר על ידה לחברה בשם מחצבות נור בע"מ. השיק סוחר לידי הנתבע.

בסעיף 11 לתצהירו טוען הנתבע כי הוא אוחז בשיק, השיק חזר תוך ציון "מוגבל", וכי שילם תמורה בעד השיק בדמות סחורה שסופקה למחצבות נור בע"מ. בתצהירו אין כל התייחסות לשאלה האם השיק נפרע אם לאו. דווקא מתוך העדר ההתייחסות משתמע, לעניות דעתי, כי השיק לא נפרע. אחרת מדוע יצוין כעילה לקיזוז כנגד חובו של הנתבע לתובעת ?

4.מחקירתו של הנתבע בבקשת הרשות להתגונן משתמע תחילה באופן ברור יותר כי לא קיבל תמורה בעד השיק. ביחס להעדר תשלום מצד התובעת העיד-

"הוא כל הזמן דחה אותי שוב ושוב. בינתיים הוא פשט את הרגל והשיקים שלו התחילו להתפזר בכל סחנין, שמעתי שהוא גם מכר אדמה. מצבו החל להתדרדר ואין לו מאיפה לשלם לי".

ש.ת. זה נכון שבסופו של יום לא קיבלתי את הכספים שמגיעים לו ממחמוד עשב."

(פרוטוקול מיום 10/6/2008 עמ' 3 ש' 16-19)

גם באשר לאפשרות כי השיק נפרע על ידי מחצבות נור העיד כי תחילה לא פנה אליהם מאחר ומר מחמוד עשב אמר כי ידאג לפרעון השיק. כמו כן, הוא העיד ביחס להעדר טעם לדרוש הפרעון ממחצבות נור –

"אני יודע שאין לי לפנות, אני גם יודע שפנו אליהם נושים של מחצבות נור פנו אליהם באקדחים על מנת לקבל את הכספים. כולם פשטו הרגל".

(פרוטוקול מיום 10/6/2008 עמ' 3 שורות 26-27).

5.רק בהמשך חקירתו הנגדית בבקשת הרשות להתגונן ובתביעה עצמה מודה הנתבע כי שולמו לו 25,000 ₪ ע"ח השיק, זאת לאחר התערבותו של מכובדים. תמוה הוא מדוע נעדרה עובדה זו כבר מגרסתו הראשונה, מתצהירו.

6.לפיכך, כל הצדדים מסכימים כי לפרעון החוב על פי השיק שילם מנהלה מר חלאילה מוחמד, אבו נימר 25,000 ₪ במזומן. השאלה היא האם התשלום היה על חשבון החוב עפ"י השיק או הווה פרעון של מלוא החיוב על פי השיק.

7.מנהל התובעת מאשר כי לא היה צד להסכמה וכי שמע אודות הסדר בדבר תשלום 25,000 ₪ בתמורה לשיק.

מר אבו נימר זומן ע"י התובע והעיד ללא תצהיר בחקירה ראשית ונגדית. תחילת עדותו לא הייתה ברורה. בחקירה הנגדית התבהרה התמונה על פיה מסר לנתבע שיק שהיה ברשותו על סך 50,000 ₪, השיק של התובעת. בתמורה קיבל 25,000 ₪ במזומן להם נזקק וכן אפשרות לקנות מוצרים מן הנתבע ב – 25,000 ש"ח הנותרים. בפועל לא קנה מוצרים למעט מקרר אשר תמורתו שילם במזומן. לאחר שהשיק חזר והתערבו מכובדים שילם 25,000 ₪ לנתבע והוא אמור היה לקבל לידיו את השיק חזרה. לצורך כך נחתם ת/1.

8.הנתבע טוען כי אכן קיבל 25,000 ₪ לאחר התערבותם של מכובדים וכי נותר חוב בגין 25,000 ₪ הנותרים. בתמורה לאותם 25,000 ₪ רכש לשיטתו בנו של מנהל מחצבות נור, סאכר, מוצרי חשמל.

9.הנני מוצאת לנכון להעדיף את גרסת מנהלה של מחצבות נור על פני גרסת הנתבע ולקבוע כי החיוב על פי השיק נפרע. להלן עיקר נימוקי –

א.הנתבע טוען כי תמורת 25,000 ₪ הנותרים סופקו מוצרי חשמל. מר אבו נימר מכחיש זאת וטוען כי רק נרכש מקרר אשר תמורתו שולמה במזומן. לנתבע אמורים להיות מסמכים המאשרים את המכירה. בחקירה הנגדית הוא מעיד כי יש לו חשבוניות וכי הכל כתוב ואף השיק רשום ברישומיו. לשיטתו לא הביא עמו הדברים לישיבת ההוכחות כי לא התבקש לכך.